דילוג לתוכן
התשובה בקצרה:
ברוב המשפחות הכסף לא נעלם בגלל הוצאה אחת גדולה.
הוא נעלם בשקט, דרך עשרות החלטות קטנות שחוזרות על עצמן מדי חודש.
אני מחלק אותן לשלושה מקומות מרכזיים:
הוצאות שהפכו לקבועות בלי ששמנו לב, עלות החובות וההלוואות, ועלייה הדרגתית ברמת החיים ככל שההכנסה גדלה.
וכששלושת הדברים האלה מתחברים יחד, יכולה להיות לנו הכנסה מצוינת , אבל מעט מאוד כסף שבאמת נשאר אצלנו והופך להון.
הבעיה היא לא רק כמה כסף נכנס לחשבון. השאלה החשובה יותר היא:
כמה מהכסף שנכנס נשאר אצלנו גם בעוד שנה?
המקום הראשון שבו הכסף נעלם: הוצאות קטנות שהפכו לקבועות
כשמדברים על התנהלות כלכלית, קל מאוד להאשים את הדברים הקטנים.
הקפה בדרך לעבודה, ארוחה שהזמנו הביתה או קנייה קטנה באינטרנט.
אבל בעיניי, הבעיה האמיתית היא לא כוס הקפה.
הבעיה מתחילה כשהוצאות שנראו פעם קטנות או חד־פעמיות הופכות לחלק קבוע מרמת החיים שלנו , ואנחנו כבר כמעט לא שמים לב אליהן.
עוד שירות סטרימינג. עוד אפליקציה בתשלום
עוד ביטוח שנפתח לפני שנים ולא בדקנו מאז.
חבילת תקשורת שהתייקרה.
משלוחי אוכל.
מנוי שאנחנו כמעט לא משתמשים בו.
רכישות קטנות בכרטיס האשראי ותשלומים שפרסנו לפני חודשים וכבר שכחנו מהם.
כל אחת מההוצאות האלה בפני עצמה אולי לא תשנה את מצבה הכלכלי של המשפחה.
אבל כשמחברים את כולן יחד, התמונה יכולה להיראות אחרת לגמרי.
דוגמה פשוטה
נניח שמשפחה מוציאה מדי חודש:
- 350 ₪ על מנויים ושירותים שונים
- 700 ₪ על משלוחים ואוכל שלא תוכנן
- 450 ₪ על קניות קטנות ולא מתוכננות
- 300 ₪ על שירותים וחבילות שאפשר היה לבדוק מחדש
בסך הכול: 1,800 ₪ בחודש.
זה אולי לא נשמע דרמטי כאשר מסתכלים על כל הוצאה בנפרד.
אבל בשנה מדובר ב־21,600 ₪.
ובעשר שנים, עוד לפני שבכלל דיברנו על תשואה אפשרית על כסף שנחסך או הושקע, מדובר ב־216,000 ₪.
המטרה היא לא להפסיק לחיות
חשוב לי להדגיש:
אני לא מאמין שמשפחה צריכה להפוך את החיים לפרויקט של קיצוצים.
כסף נועד גם כדי לחיות, ליהנות, לצאת למסעדה, לטייל ולפנק את הילדים.
המטרה היא אחרת לגמרי:
לדעת על מה אנחנו בוחרים להוציא כסף , ועל מה אנחנו מוציאים כסף פשוט מכוח ההרגל.
יש הבדל גדול בין משפחה שמחליטה במודע להוציא 700 ₪ בחודש על מסעדות כי זה חשוב לה, לבין משפחה שמגלה בדיעבד שהוציאה את אותו הסכום בלי שתכננה זאת בכלל.
ניהול פיננסי נכון לא מתחיל בשאלה על מה אפשר לוותר?
הוא מתחיל בשאלה האם הכסף שלי הולך לדברים שבאמת חשובים לי?
המקום השני שבו הכסף נעלם: המחיר שאנחנו משלמים על חובות
הלוואה יכולה להרגיש כמו פתרון.
צריך להחליף רכב? לוקחים הלוואה.
החודש היה יקר במיוחד? משתמשים במסגרת האשראי.
הצטברו כמה הוצאות? פורסים לתשלומים.
וכל עוד ההחזר החודשי נראה לנו סביר, קל לחשוב שהכול בשליטה.
אבל יש נתון אחד שלפעמים נשכח בדרך:
לחוב יש מחיר.
אנחנו לא מחזירים רק את הכסף שלקחנו.
אנחנו משלמים גם ריבית, ולעיתים עמלות ועלויות נוספות.
וככל שהחוב יקר יותר ונמשך זמן רב יותר, כך יותר מההכנסה העתידית שלנו כבר משועבדת להחלטות שקיבלנו בעבר.
הבעיה מתחילה כשמסתכלים רק על ההחזר החודשי
אני פוגש לא מעט משפחות שיודעות לומר לי כמעט מיד:
אנחנו משלמים בערך 6,000 ₪ בחודש על הלוואות.
אבל כשאני שואל כמה חוב נשאר להן בסך הכול, באילו ריביות, מתי כל הלוואה מסתיימת וכמה היא תעלה עד לסיום , התמונה כבר הרבה פחות ברורה.
הלוואה של 1,500 ₪ בחודש יכולה להישמע סבירה.
אבל אם יש ארבע הלוואות כאלה, בנוסף למשכנתה, למסגרת אשראי ולתשלומים בכרטיס , חלק משמעותי מההכנסה החודשית כבר לא באמת פנוי לקבלת החלטות חדשות.
לא כל חוב הוא בהכרח חוב רע
אני לא חושב שהמסקנה צריכה להיות „אסור לקחת הלוואות”.
גם משכנתה היא חוב, ולעיתים שימוש באשראי יכול להיות חלק מתכנון פיננסי נכון.
השאלה היא לשם מה לקחנו את החוב, מה המחיר שלו, והאם הוא מקדם אותנו או רק מאפשר לנו לדחות בעיה לחודש הבא.
מבחינתי, נורת האזהרה נדלקת כאשר משפחה משתמשת שוב ושוב בהלוואות כדי לממן את הפער שבין רמת החיים שלה לבין ההכנסה שלה.
מהניסיון שלי עם משפחות
אחת התופעות שאני רואה היא שכאשר מצטברות מספר הלוואות, המשפחה מחפשת באופן טבעי דרך להקטין את ההחזר החודשי.
לפעמים מחזור, פריסה מחדש או איחוד הלוואות אכן יכולים לשפר משמעותית את התזרים.
אבל יש כאן תנאי חשוב:
אם טיפלנו בחובות ולא טיפלנו בסיבה שבגללה הם נוצרו, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בעוד שנתיים או שלוש בדיוק באותו המקום ,רק עם חוב חדש.
וזו בדיוק הסיבה שאני לא מסתכל על איחוד הלוואות רק כפעולה פיננסית.
מבחינתי הוא צריך להיות חלק מבדיקה רחבה יותר של ההתנהלות המשפחתית.
הלוואה יכולה לפתור בעיית תזרים זמנית.
היא לא יכולה לתקן לבדה התנהלות שיוצרת בכל חודש מחדש את אותו הפער.
המקום השלישי שבו הכסף נעלם: ההכנסה עולה ורמת החיים עולה יחד איתה
קיבלתם העלאה בשכר.
העסק התחיל להכניס יותר.
פתאום נכנסים הביתה עוד 3,000 או 5,000 ₪ בחודש.
לכאורה, זה בדיוק הרגע שבו המצב הכלכלי אמור להתחיל להשתפר במהירות.
אבל לא תמיד זה מה שקורה.
הרכב משתדרג.
החופשה הבאה קצת יקרה יותר.
יוצאים יותר למסעדות.
עוברים לדירה גדולה יותר.
הילדים מקבלים יותר.
ההוצאות הקבועות עולות בהדרגה.
אף אחת מההחלטות האלה לא בהכרח שגויה.
הבעיה מתחילה כאשר כל עלייה בהכנסה הופכת כמעט אוטומטית לעלייה בהוצאות.
לתופעה הזאת קוראים לעיתים אינפלציית סגנון חיים (Lifestyle Inflation).
העלאה של 5,000 ₪ יכולה להיעלם בלי שנרגיש
ניקח דוגמא:
משפחה שהכניסה 25,000 ₪ נטו בחודש קיבלה לאורך השנים העלאות שכר, וכיום היא מכניסה 30,000 ₪.
תוספת של 5,000 ₪ בחודש היא תוספת משמעותית מאוד.
אם המשפחה הייתה מפנה אפילו 2,500 ₪ מהתוספת החודשית לצבירת הון, מדובר ב־30,000 ₪ בשנה וב־300,000 ₪ בתוך עשר שנים , עוד לפני תשואה אפשרית.
אבל אם במקביל להכנסה עלו הוצאות הרכב, הדיור, הבילויים, החופשות והקניות ב־5,000 ₪ ,מבחינת יכולת הצבירה של המשפחה כמעט שום דבר לא השתנה.
היא מרוויחה יותר.
היא חיה ברמת חיים גבוהה יותר.
אבל היא לא בהכרח מתעשרת.
ואז הבנתי משהו ששינה גם את הדרך שלי
הנקודה הזאת היא אישית עבורי.
לפני כעשור קראתי את הספר „אבא עשיר אבא עני” של רוברט קיוסאקי.
למעשה, קראתי אותו לא פעם אחת , אלא חמש פעמים.
הספר הזה היה אחד הדברים שגרמו לי להתחיל להסתכל אחרת על כסף, הכנסה, נכסים וצבירת הון.
באותה תקופה הייתי שכיר.
השינוי בתפיסה הכלכלית שלי היה גם אחד הגורמים שהובילו אותי בהמשך לעשות שינוי משמעותי בקריירה, לעבור משכיר לעצמאי ולהתחיל להתייחס בצורה הרבה יותר מכוונת לבניית הון.
אני לא בהכרח מסכים היום עם כל רעיון או גישה שמופיעים בספר, אבל יש עיקרון אחד שנשאר איתי עד היום:
שלמו לעצמכם קודם
רוב המשפחות פועלות בערך כך:
נכנסת המשכורת → משלמים משכנתה → כרטיסי אשראי → חשבונות → קניות → בילויים → הלוואות → ואז בודקים מה נשאר לחיסכון.
והבעיה?
לעיתים קרובות לא נשאר.
„לשלם לעצמנו קודם” הופך את סדר החשיבה.
לא מדובר בהתעלמות מחשבונות או מאי־עמידה בהתחייבויות.
הכוונה היא להחליט מראש שחלק מההכנסה שלנו מיועד גם לעתיד שלנו ,לקרן חירום, להקטנת חובות או לבניית הון ולתכנן את שאר התקציב בהתאם.
לשלם לעצמכם קודם לא אומר לבזבז קודם על עצמכם.
זה אומר שהעתיד הכלכלי שלכם מקבל מקום בתקציב לפני שהחודש מחליט עבורכם מה יישאר.
אולי הכסף בכלל לא נעלם
אחרי שלושת המקומות שעברנו עליהם, אפשר להסתכל על הבעיה בצורה קצת אחרת.
הכסף שלנו לא באמת נעלם.
הוא פשוט קיבל תפקידים אחרים לפני שנתנו תפקיד לעתיד שלנו.
חלק ממנו הלך להוצאות קטנות שהפכו להרגל.
חלק שילם את המחיר של חובות והחלטות מהעבר.
וחלק מימן רמת חיים שעלתה יחד עם ההכנסה.
כשמשפחה אומרת לי:
אנחנו מרוויחים יפה, אבל לא מבינים לאן הכסף הולך
אני לא מתחיל מיד לחפש על מה אפשר לקצץ.
אני רוצה קודם להבין לאן הכסף הולך היום, אילו הוצאות באמת חשובות למשפחה, מהן ההתחייבויות שלה ומה היא רוצה שהכסף שלה יעשה עבורה בעתיד.
אז איך עוצרים את הכסף מלהיעלם?
המטרה היא לא להפוך את הבית למחלקת הנהלת חשבונות, וגם לא לבדוק כל קפה שקנינו.
המטרה היא ליצור שיטה פשוטה שמאפשרת לנו ליהנות מהכסף שאנחנו מרוויחים היום, ובמקביל לוודא שחלק ממנו נשאר איתנו גם בעתיד.
1. למפות : לדעת לאן הכסף באמת הולך
לפני שמחליטים על קיצוצים, חיסכון או השקעות, צריך להבין את נקודת המוצא.
פתחו את חשבון הבנק ואת כרטיסי האשראי של שלושת החודשים האחרונים.
לא חודש אחד, כי חודש בודד יכול להיות חריג.
חלקו את ההוצאות לכמה קבוצות פשוטות:
דיור, הלוואות, מזון, רכב ותחבורה, ביטוחים, ילדים, תקשורת ומנויים, בילויים וקניות והוצאות נוספות.
המטרה בשלב הזה אינה לשפוט את עצמנו.
רק לראות את התמונה.
2. לבחור מה באמת חשוב לנו?
אחרי שהמספרים נמצאים מול העיניים, מגיעה שאלה הרבה יותר חשובה מאיפה אפשר לקצץ?
על מה אנחנו רוצים להוציא את הכסף שלנו?
אם חופשה משפחתית חשובה לכם תקציבו לה כסף.
אם אתם אוהבים מסעדות אין שום סיבה להרגיש אשמים בגלל זה.
ואם חשוב לכם להחזיק שני רכבים גם זו החלטה לגיטימית.
אבל היא צריכה להיות החלטה מודעת.
3. לשלם לעצמנו קודם
במקום לחכות לסוף החודש ולחסוך את מה שנשאר, אפשר להחליט מראש על סכום שמתאים ליכולת של המשפחה ולהעביר אותו באופן אוטומטי בתחילת החודש.
נניח שמשפחה מתחילה ב־1,000 ₪ בחודש.
מדובר ב־12,000 ₪ בשנה וב־120,000 ₪ בתוך עשר שנים, עוד לפני תשואה אפשרית.
הדבר החשוב מבחינתי אינו רק המספר.
אנחנו הופכים את בניית העתיד הכלכלי מהרצון שנעשה „אם יישאר כסף” לחלק מתוכנן מהתקציב.
4. למדוד האם אנחנו באמת מתקדמים?
פעם בשנה אפשר לשבת ולבדוק:
כמה כסף חסכנו?
כמה חובות הקטנו?
כמה נשאר לנו במשכנתה?
אילו נכסים וחסכונות צברנו?
ומה קרה לשווי הנקי שלנו לעומת השנה הקודמת?
המטרה היא לא להיות עשירים יותר בסוף החודש.
המטרה היא להיות במצב כלכלי טוב יותר בסוף השנה.
איך יודעים אם הבעיה היא בהוצאות או בחובות
נניח שמשפחה מכניסה 30,000 ₪ בחודש ומוציאה 31,500 ₪.
יש לה פער שלילי של 1,500 ₪ בכל חודש.
אפשר לקחת הלוואה של 50,000 ₪ ולסגור את המינוס.
לכמה חודשים חשבון הבנק ייראה הרבה יותר טוב.
אבל אם ההכנסות וההוצאות נשארו בדיוק כפי שהיו, הפער של 1,500 ₪ עדיין קיים.
אחרי שנה נוצר פער נוסף של כ־18,000 ₪.
לכן לפני שלוקחים הלוואה נוספת, ממחזרים התחייבויות או מבצעים איחוד הלוואות, צריך לשאול:
האם אנחנו מטפלים בחוב , או בסיבה שיצרה אותו?
לפעמים הבעיה היא באמת מבנה אשראי יקר ולא יעיל.
ולפעמים החוב הוא רק הסימפטום של פער קבוע בין הכנסה להוצאה.
לעיתים מדובר בשילוב של השניים.
ומה הקשר למשכנתא?
אצל רוב המשפחות שרכשו דירה, המשכנתא היא אחת ההתחייבויות הגדולות ביותר בתקציב.
לכן מבחינתי, אי אפשר להפריד לחלוטין בין תכנון המשכנתא לבין התכנון הפיננסי של המשפחה.
משכנתא שמתאימה למשפחה אינה רק משכנתא שקיבלה ריבית טובה ביום שבו נחתמה.
צריך לבחון גם האם ההחזר מתאים לתזרים, כמה גמישות נשארת למשפחה, איך הוא עשוי להשתנות לאורך השנים ואיך הוא משתלב עם מטרות נוספות.
משפחה שכל שקל פנוי שלה מופנה להחזרי התחייבויות עלולה לגלות שאין לה מספיק מרווח להתמודדות עם אירועים בלתי צפויים או לבניית הון.
קרן חירום: כדי שההוצאה הבאה לא תהפוך להלוואה הבאה
החיים לא עובדים לפי אקסל.
הרכב מתקלקל.
יש טיפול שיניים.
מכשיר חשמלי בבית מפסיק לעבוד.
ההכנסה יכולה לרדת לתקופה מסוימת.
אם אין למשפחה שום רזרבה, כל אירוע כזה עלול להפוך מיד למינוס, לפריסה בכרטיס או להלוואה חדשה.
לכן חלק מהכסף שאנחנו „משלמים לעצמנו” יכול בתחילת הדרך להיות מיועד דווקא ליצירת כרית ביטחון נזילה שמתאימה לצרכים ולמצב של המשפחה.
קרן חירום לא נועדה לייצר תשואה מקסימלית. היא נועדה לתת למשפחה מרחב נשימה כשהחיים לא מתנהלים לפי התוכנית.
אל תחכו להעלאה הבאה בשכר
אחת המלכודות הגדולות היא לומר:
כשארוויח עוד 3,000 ₪ אתחיל לחסוך.
כשנסיים את ההלוואה נתחיל לצבור.
כשהילדים יגדלו יהיה יותר קל.
לפעמים זה באמת נכון.
אבל הרבה פעמים כשההכנסה עולה, גם החיים מתרחבים יחד איתה.
לכן אני מעדיף להתחיל מהמצב הקיים.
גם סכום קטן שנקבע מראש מייצר הרגל.
וכאשר מגיעה העלאה בהכנסה, אפשר לקבל החלטה מראש:
לא כל התוספת הולכת לרמת החיים. חלק ממנה הולך לבניית הון.
תרגיל של 15 דקות שאני ממליץ לעשות היום
לא צריך עכשיו לבנות תוכנית כלכלית לעשרים שנה.
פתחו את חשבון הבנק ואת כרטיס האשראי ושאלו את עצמכם ארבע שאלות:
- כמה כסף נטו נכנס אלינו בחודש?
- כמה באמת יוצא בממוצע?
- כמה אנחנו משלמים בכל חודש על הלוואות והתחייבויות?
- כמה כסף עובר בכל חודש באופן מתוכנן לבניית העתיד שלנו?
אם אתם יודעים לענות על ארבע השאלות האלה , כבר יש לכם תמונה הרבה יותר טובה של המצב.
ואם אתם מגלים שאתם מרוויחים יפה אבל כמעט שום דבר לא נשאר, אל תמהרו להסיק שאתם פשוט צריכים להרוויח יותר.
קודם צריך להבין:
לאן הכסף שכבר נכנס הולך.
5 שאלות שכדאי לכל משפחה לשאול פעם בשנה
- האם ההכנסה שלנו גדלה בשנה האחרונה ואם כן, האם גם הצבירה שלנו גדלה?
- אילו הוצאות חודשיות אנחנו משלמים היום שכבר אינן באמת חשובות לנו?
- כמה כסף אנחנו משלמים בשנה על ריביות והתחייבויות?
- האם יש לנו סכום שעובר באופן אוטומטי לבניית העתיד שלנו?
- האם השווי הנקי שלנו גבוה יותר מאשר לפני שנה?
השאלה החמישית היא מבחינתי החשובה ביותר.
כי בסופו של דבר, המבחן אינו רק כמה הרווחנו השנה.
המבחן הוא מה עשינו עם הכסף שהרווחנו.
שאלות נפוצות על הוצאות, חובות וצבירת הון
איך אפשר לדעת לאן הכסף שלנו נעלם?
הדרך הפשוטה ביותר היא לבדוק מספר חודשים ולא חודש בודד.
עוברים על חשבון הבנק וכרטיסי האשראי, מסווגים את ההוצאות ומחשבים ממוצע חודשי.
כך אפשר לזהות הוצאות קבועות, התחייבויות והרגלים שקשה לראות כאשר מסתכלים על כל עסקה בנפרד.
האם צריך לוותר על בילויים ומסעדות כדי לצבור הון?
לא בהכרח.
המטרה של תכנון פיננסי אינה להפסיק ליהנות מהכסף אלא להשתמש בו בצורה מודעת.
משפחה יכולה לבחור להוציא כסף על מסעדות, חופשות או תחביבים ובמקביל להקצות מראש כסף למטרות עתידיות.
מה פירוש „לשלם לעצמנו קודם”?
הכוונה היא להחליט מראש שחלק מההכנסה מיועד לעתיד הכלכלי שלנו, במקום לחכות לסוף החודש ולנסות לחסוך את מה שנשאר.
היעד יכול להשתנות לפי מצבה של המשפחה ולכלול, למשל, בניית קרן חירום, הקטנת חובות או צבירת הון.
האם איחוד הלוואות יכול לפתור בעיה של עודף הוצאות?
איחוד הלוואות עשוי במקרים מתאימים לשנות את מבנה ההתחייבויות ולשפר את התזרים, אך הוא אינו מחליף טיפול בגורם שיצר את החובות.
אם למשפחה יש פער קבוע בין ההכנסה להוצאה, חשוב לטפל גם בפער הזה.
כמה כסף צריך לחסוך בכל חודש?
אין סכום אחד שמתאים לכל משפחה.
הוא תלוי בהכנסה, בהוצאות, בחובות, בגיל, ביציבות ההכנסה ובמטרות המשפחה.
העיקרון החשוב הוא ליצור סכום שמתאים ליכולת הכלכלית ושאפשר להתמיד בו לאורך זמן, במקום להציב יעד גבוה שאינו בר־קיימא.
האם כדאי קודם לחסוך או לסגור הלוואות?
התשובה תלויה בין היתר בעלות החוב, בריבית, בנזילות הקיימת ובמצבה הכולל של המשפחה.
חוב יקר עשוי להצדיק טיפול מהיר, אך גם משפחה שמחזירה חובות זקוקה לעיתים לרזרבה שתמנע ממנה לקחת הלוואה חדשה כאשר מגיעה הוצאה בלתי צפויה.
לכן נכון לבחון את התמונה המלאה ולא לקבל החלטה רק לפי נתון אחד.
לסיכום: הכסף לא באמת נעלם
אם הגעתם לסוף החודש ושוב שאלתם „לאן הלך כל הכסף?”, יכול להיות שהתשובה אינה נמצאת בהוצאה אחת גדולה.
ייתכן שהוא התפזר בעשרות הוצאות קטנות.
ייתכן שחלק משמעותי ממנו משלם על חובות מהעבר.
ויכול להיות שככל שההכנסה שלכם עלתה, רמת החיים עלתה יחד איתה.
אבל מבחינתי, יש כאן גם בשורה טובה:
ברגע שיודעים לאן הכסף הולך, אפשר להתחיל להחליט לאן אנחנו רוצים שהוא ילך.
לא חייבים לשנות הכול בחודש אחד.
מתחילים ממיפוי.
בוחרים מה חשוב לנו.
נותנים לעתיד שלנו מקום קבוע בתקציב.
ופעם בשנה בודקים האם אנחנו באמת מתקדמים.
לפני כעשור, כשקראתי שוב ושוב את „אבא עשיר אבא עני”, אחד הרעיונות שנשארו איתי היה לשלם לעצמנו קודם.
היום, אחרי שנים שבהן אני עוסק בעולם הפיננסי ומלווה משפחות, אני מסתכל על העיקרון הזה בצורה מאוד פשוטה:
צבירת הון לא מתחילה ביום שבו נרוויח מספיק.
היא מתחילה ביום שבו נחליט שחלק מהכסף שאנחנו מרוויחים היום מיועד גם למשהו שנרצה לבנות מחר.
מרוויחים יפה, אבל מרגישים שהכסף נעלם בכל חודש?
לפעמים לא צריך עוד הלוואה ולא צריך מיד לחפש איפה לקצץ.
צריך קודם לראות את התמונה המלאה: הכנסות, הוצאות, התחייבויות, משכנתה והמטרות שאליהן אתם רוצים להגיע.
הבהרה מקצועית
המידע במאמר הוא כללי ונועד לצורכי ידע והמחשה בלבד.
הדוגמאות המספריות אינן מתייחסות למשפחה מסוימת ואינן מהוות ייעוץ השקעות, ייעוץ פנסיוני או המלצה לביצוע פעולה פיננסית.
החלטות כלכליות יש לקבל בהתאם לנתונים, לצרכים ולמטרות האישיות של כל משפחה.